התנהגויות של ילדים עם אוטיזם: כשנמאס לנו ללכת על ביצים
בעבודתי עם הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי, הרבה פעמים אני שומעת הורים מתארים קשיים יומיומיים עם ילדיהם: "אנחנו הולכים על ביצים, בכל רגע משהו קטן עלול לגרום לו להתפוצץ", "ההתנהגות שלו כל כך בלתי צפויה, לפעמים אני ממש לא יודעת מאיפה זה בא", "כל הדברים שעובדים כל כך טוב עם שאר הילדים שלי, לא עובדים אתו". וההורים צודקים.
ההתנהגות של ילדים עם אוטיזם היא לעיתים קרובות בלתי צפויה, כמו לחיות
עם חבית חומר נפץ בבית. לא פעם זה גורם להורים להוריד את רמת הציפיות, בכדי להמנע
מעימותים ופיצוצים. אם גם אתם מרגישים כך לפעמים, החדשות הטובות הן, שישנן
אסטרטגיות יעילות אשר עוזרות לפענח את המסתוריות האופפת את התנהגותו הבלתי צפויה
של הילד ומסייעות בהפחתת תדירות ההתנהגויות המאתגרות. כשאני מתחילה לעבוד עם הורים
על התמודדות עם בעיות התנהגות, המסע מתחיל בהצגת שלושה עקרונות בסיס:
1.
התנהגות היא דבר
נלמד. בואו ניקח למשל ילד שמרביץ. אין הכוונה כמובן שהורים מלמדים את ילדם
שכדאי להרביץ, אלא שההתנהגות שהילד מבטא, היא תוצאה של למידה בה הילד "הבין"
שכדאי לו להרביץ. הדוגמא הקלאסית היא הילד הצורח בעגלת הסופר כי הוא רוצה ממתק.
האם אומרת תחילה "לא", אך בסוף
נכנעת וקונה את הממתק, בכדי להפסיק את הצרחות הבלתי נסבלות. זה יעיל מאד בטווח
המיידי, כי הצרחות פוסקות, והילד שמח ומרוצה אך עלול להיות בעייתי בעתיד כי הילד
"למד" שכאשר הוא צורח הוא מקבל ממתק. החדשות הטובות הן, שגם ילד שלמד שיעיל
לצרוח, להרביץ או להשתולל, יכול ללמוד התנהגויות אחרות.
2.
התנהגות הנה אמצעי
תקשורת. ילדים על הספקטרום מתמודדים עם קשיים בתקשורת ולא פעם קשה להם לבטא
מה מציק להם או לבקש דבר מה שהם רוצים. גם ילדים בעלי שפה טובה, עשויים להתקשות
במתן מילים לרגשות של כעס ותסכול. ילדים עם יכולות תקשורתיות מוגבלות עשויים ללמוד
שהתנהגות יכולה להוות אמצעי תקשרותי יעיל. לכן, אם ילדכם מציג התנהגות מאתגרת,
כדאי לנסות ולשאול את עצמכם, "מה הילד שלי מנסה לומר לי דרך ההתנהגות הזו?"
טנטרום יכול להיות דרך לומר "זה קשה לי מידי", צרחות יכולות להיות
"עזבו אותי לבד" ומכות,"זה שלי, תחזיר לי".
3.
להתנהגות יש תפקיד.
התנהגות יכולה להיות דרכו של הילד לברוח או להמנע ממשהו שלא נעים לו. כך למשל ילד
שלומד שכאשר הוא מכה הוא מוצא מן הכיתה והולך לשבת במזכירות, יכול ללמוד שמכות
מאפשרות לו להמנע מלהיות בשיעור. התנהגות יכולה להיות גם דרך של הילד לקבל תשומת
לב. ילד לומד כי כאשר הוא מטיח את ראשו בקיר הוא מקבל את תשומת לבם של הוריו, אשר
עוזבים מייד את הסמרטפון ורצים אליו. ילד יכול גם להשתמש בהתנהגות בכדי להשיג את
מה שהוא רוצה. כך למשל ילד יכול לצרוח בכל פה כאשר אמו מכבה את הטלוויזיה ביודעו
שהיא תדליק אותה חזרה בכדי שצרחותיו לא יעירו את אחותו התינוקת. התפקיד הרביעי
והאחרון הוא סיפוק סנסורי. ילדים שמנפנפים ידיים, מהמהמים או מתנועעים בצורה
חזרתית לעיתים עושים זאת פשוט משום שזה נעים להם, מפחית חרדה או אי שקט פנימי.
ההתמודדות עם התנהגויות בעייתיות מתחילה תמיד בזיהוי התפקיד שממלאה
ההתנהגות. בואו ניקח לדוגמא ילד שמפריע בשיעור: בונה מטוסי נייר, מפטפט, ומעיר
הערות קולניות לחבריו לשולחן. המורה, בתגובה,שולחת אותו למנהל, תגובה הגיונית אם
ברצונה להפסיק את ההתנהגות המפריעה להתנהלות השיעור. במקרה בו התלמיד מפריע בכדי
להמנע מלבצע את המטלות הניתנות לו בשיעור, ברור שתגובתה של המורה רק מחזקת את התנהגותו
מאחר והיא מסייעת לילד להשיג את מטרתו: המנעות מביצוע המטלות בכיתה. נניח שמטרתו של הילד בהתנהגות זו היא לקבל תשומת
לב מחבריו לכיתה. במצב כזה, הרי שתגובתה של המורה אכן יעילה ומונעת מהילד לקבל את
החיזוק להתנהגותו. זוהי דוגמא פשוטה לחשיבות של זיהוי תפקידה של ההתנהגות בכדי
לגבש התערבות מתאימה.
בניית
תכנית טיפול זו עבודה קשה! הרבה פעמים הבנת התפקיד שממלאת ההתנהגות עבור הילד היא
משימה מורכבת הדורשת איסוף מידע ותצפיות אך היא הבסיס לגיבוש התערבות יעילה להפחתת
התנהגויות שליליות. זכרו שתמיד צריך גם להתאזר בהרבה סבלנות, שכן הילד יידרש ללמוד
רפרטואר חדש של התנהגויות. עקביות והתמדה הם המפתח להצלחה. עם הזמן, ילדכם ילמד
לקבל חוקים חדשים, כאשר יראה שאתם מגיבים בצורה עקבית ונחושה.
בהצלחה!
ד"ר
נועה נבות
פסיכיאטרית
לילדים ונוער
noanoavot@telechildpsych.com
תגובות
הוסף רשומת תגובה