שימוש במסכים ומדיה בקרב ילדים על הספקטרום האוטיסטי: סיבה לדאגה?

יניב  בן שמונה. אובחן רק השנה. אבא שלו אומר שהאקס בוקס היה טעות אבל עכשיו כבר אי אפשר לקחת לו את זה. יניב מול האקס בוקס בכל רגע פנוי ולא פנוי. אין שום מצב לעצור אותו באמצע משחק. הוא לא יבוא לאכול, אי אפשר לצאת מהבית וגם את האוטובוס לבית הספר הוא מאחר. כל נסיון להגביל אותו נתקל בבכי וצרחות. כל נסיון לכבות את המכשיר מסתיים בהתקף זעם. ההורים מנסים לאיים שיוציאו את זה מהבית. כבר אלף פעם איימו ופעם אפילו לקחו לו את זה לשלושה ימים, אבל תמיד בסוף הוא מתיש אותם עם הצרחות והם נכנעים. ות'כלס, זה לא שהוא יודע להעסיק את עצמו. אם מכבים לו הוא רק משגע ומציק. עדיף כבר שישחק.

רעות אובחנה על הספקטרום בגיל חמש ועכשיו היא בכיתה ג'. כבר שלוש שנים שהיא מסתדרת יופי בבית ספר רגיל עם סייעת. הילדים בכיתה מרגישים שהיא שונה, אבל אוהבים אותה ומקבלים אותה. אמא שלה משקיעה הרבה זמן ומאמץ בכדי שבנות מהכיתה יבואו לשחק אחר הצהריים אבל משנה לשנה זה הולך ונעשה קשה יותר. ילדים בכיתה ג' כבר מתחילים להחליט בעצמם עם מי הם רוצים להיפגש. רעות מאד מאד אוהבת משחקי מחשב והיא גם טובה בהם. אמא שלה יודעת שכשהחברות באות "הכי בטוח" זה שרעות תארח אותם מול המחשב. משחקי קופסא הרבה פעמים "מתפוצצים" כי רעות לא יכולה לסבול להפסיד ועם המחשב יש גם יותר סיכוי שהם יבואו שוב. הבעיה מתחילה אחר כך בערב, כשרעות לא מסכימה להתנתק מהמחשב.

רובי כבר בן תשע עשרה. הוחלט שימשיך ללמוד בינתיים בכיתת התקשורת בתיכון. אולי עד גיל 21. הח'ברה בגילו במושב כבר כולם בצבא, אבל זה לא שהיה לו באמת קשר איתם. היו מתייחסים יפה כשהיה בא לשבת איתם במועדון הנוער והוא אהב ללכת. עכשיו זה כבר ח'ברה אחרים והוא הפסיק ללכת. כשהוא חוזר הביתה מבית הספר, לוקח צלחת לחדר וסוגר את הדלת. ההורים חוזרים שעה שעתיים מאוחר יותר ודופקים על הדלת להגיד שלום. יודעים שהוא במחשב ופונים לענייניהם. במטבח הם מתלחשים ביניהם שזה גרוע שאין לו שום מעגל חברתי במושב, וגם בבית הספר נשארו רק עוד שניים בגילו. כל היום הוא במחשב וכבר אי אפשר ככה. החדר שלו מצחין ובקושי הוא עושה טובה שמתגלח או נכנס להתקלח. כל נסיון להוציא אותו לעשות משהו מחוץ לבית נתקל בסירוב עצבני. אתמול כשאבא הציץ לחדרו, הספיק להבחין בתמונה פרונוגרפית על המסך ומיהר לסגור את הדלת חזרה.

ילדים ומסכים

אין שום ספק שילדים בימינו חשופים להרבה יותר שעות מסך מאי פעם. טלוויזיה, סמארטפון, משחקי מחשב, נגנים דגיטלים, טאבלאטים ועוד כהנה וכהנה ממלאים כל רגע פנוי. אפילו פעוטות וילדים צעירים מאד נחשפים להמון מדיה. על אף אזהרות חוזרות ונשנות מטעם מומחים לבריאות הציבור וחוקרים בתחום, על הנזקים האפשריים של חשיפה מאסיבית למסכים בילדות, עדיין רב הנסתר על הנגלה ולא ברור עד כמה השפעת המסכים על ילדים מזיקה או ממכרת.אין שום ספק שילדים בימינו חשופים להרבה יותר שעות מסך מאי פעם. טלוויזיה, סמארטפון, משחקי מחשב, נגנים דגיטלים, טאבלאטים ועוד כהנה וכהנה ממלאים כל רגע פנוי. אפילו פעוטות וילדים צעירים מאד נחשפים להמון מדיה. על אף אזהרות חוזרות ונשנות מטעם מומחים לבריאות הציבור וחוקרים בתחום, על הנזקים האפשריים של חשיפה מאסיבית למסכים בילדות, עדיין רב הנסתר על הנגלה ולא ברור עד כמה השפעת המסכים על ילדים מזיקה או ממכרת. 

ומה לגבי השפעת מסכים על ילדים עם אוטיזם?

ישנם גורמים רגשיים וחברתיים התורמים לשימוש רב במסכים בקרב ילדים על הספקטרום. הורים המגדלים ילדים על הספקטרום, לעיתים קרובות מתמודדים עם בעיות התנהגות תמידיות, ומסכים יכולים לספק פסק זמן של שקט להורים המותשים. משחקי מחשב הם משהו שכל הילדים בימינו משחקים בו, וזו דרך זמינה וקלה יחסית עבור ילדים עם אוטיזם לשחק עם ילדים אחרים. לעיתים, הורים של ילדים עם אוטיזם דווקא מעודדים את ילדיהם לצרוך שעות מסך, בעיקר אם הם טובים בזה, בכדי שיהיו כמו כולם וישחקו בקלות עם בני גילם. במצבים אחרים השימוש במסכים וצבירת עוד זמן מסך משמשים כחיזוקים חיוביים בתכניות התנהגות בבית או בבית הספר.

ישנם חוקרים הטוענים כי ילדים על הספקטרום פגיעים יותר מילדים נוירוטיפיים להשפעת מסכים וכי השפעה זו מזיקה וכוללת עוררות יתר והחמרה בקשיי ויסות. חשוב לציין, שבפוסט זה אינני דנה בשימוש במסכים כדוגמת טאבלטים אצל ילדים ללא שפה, המשתמשים בטכנולוגיה בכדי לתקשר עם סביבתם.

המחקרים מציעים שורה של מנגנונים אשר עשויים להיות אחראים לאופן בו שימוש רב במדיה פוגע בילדים על הספקטרום:

-         לילדים עם אוטיזם ליקוי ביצירת קשר עין, קריאת הבעות פנים ויכולת אמפתית. זמן מסך מעכב עוד יותר את התפתחות הכישורים האלה, גם בילדים ללא הפרעות תקשורת. במהלך ההתפתחות, מיומנויות תקשורת כמו יצירת קשר עין מייצרות חיזוק חיובי אשר חיוני להתפתחות מוחית תקינה והמשך ההתפתחות של מיומנויות תקשורת. המסך מתחרה בחיזוקים חיוביים אלה ומפחית את מידת המעורבות של הילד באופנויות תקשורת בסיסיות. עוד הראו מחקרים כי זמן מסך ואפילו טלוויזיה הדולקת ברקע, מאיטים את ההתפתחות שפתית.

-        ילדים עם אוטיזם מתמודדים לעיתים קרובות עם גריית יתר, חרדות ובעיות התנהגות. מחקרים  מראים כי שימוש במסכים גורם לעלייה בגריית יתר, עצבנות ובעיות התנהגות ולכן המסקנה המתבקשת היא כי עבור ילדים על הספקטרום שימוש רב עלול להיות בעיתיי במיוחד. חשוב לציין כי אין עדיין מחקרים מבוקרים המראים כי לילדים עם אוטיזם אשר צרכו שעות מסך רבות יש יותר בעיות התנהגות, חרדות או התפרצויות זעם.

-        לילדים עם אוטיזם לעיתים קשיים סנסורים,קושי באינטגרציה סנסורי-מוטורית וטיקים. זמן מסך נמצא קשור להחמרת טיקים מוטוריים ווקאליים, וקשיים בהתפתחות מיומנויות עיבוד חושי.

-        לילדים עם אוטיזם שכיחות גבוהה של הפרעות שינה וליקוי בהפרשת מלטונין. מסכים מדכאים הפרשת מלטונין,  מחמירים בעיות שינה וצריכתם בשעות הלילה גורמת לפגיעה בשנת ה-REM.

ומה אנחנו יודעים על הרגלים של צריכת שעות מסך בקרב ילדים על הספקטרום?

הרבה הורים מדווחים כי ילדיהם צורכים שעות מסך מרובות ושכאשר הם מול המסך הם שקועים בו כל כך עד שקשה מאד לנתק אותם. תוצאות ממחקרים עדכניים בתחום הראו כי צריך להיות זהירים. במחקר אחד, הושוו הרגלי שעות צריכת מסך בקרב כמאתיים ילדים על הספקטרום לעומת כמאתיים ילדים נוירוטיפיים בגילאי 8-18. המחקר הראה כי בנים על הספקטרום מבלים כ-2.4 שעות יותר מול המסך לעומת בנים נוירוטיפיים ואילו בנות מבלות כ-1.8 שעות יותר לעומת בנות נוירוטיפיות. במחקר אחר נבדק הקשר בין צריכת זמן משחקי וידאו לבין התנהגות של ילדים על הספקטרום. החוקרים מצאו קשר בין צריכת שעות משחק רבות לבין התנהגות מרדנית ומתנגדת. החוקרים מסכמים ואומרים כי חשוב שהורים ישימו לב שנשמר האיזון בין רווחים שניתן להפיק מטכנולוגיות מבוססות מסך, לבין הצורך לחיות ולתרגל מיומנויות חברתיות בעולם האמיתי.   

ומה לגבי התמכרות?

 התמכרות מוגדרת כצורך כפייתי לצרוך מסכים עד כדי כך שזה מפריע בפעילות ותפקוד יומיומי. השילוב של זה שילדים עם אוטיזם ממילא נוטים להתמקד בתחומי העניין שלהם באופן אובסיסיבי, יחד עם תוצאות המחקרים המראים שהם צורכים יותר שעות מסך מבני גילם הנוירוטיפיים, מעלה חשש גדול מפני התמכרות. מנסיוני הקליני בעבודה עם משפחות רבות לאורך השנים, ילדים על הספקטרום נוטים לבלות שעות ארוכות מול המחשב וכאשר ההורים מתחילים להרגיש שיש בעיה, קשה להם מאד להגביל את ילדם מאחר התפרצויות הזעם וההתנגדות שלו לניסיון להגבלת זמן מסך גדולים מאד.

מה ניתן לעשות בכדי להפחית שעות מסך?

אין ברירה, צריך להציב גבולות לזמן המסך. ההמלצה בקרב רוב אנשי המקצוע היא לא יותר משלוש שעות ביום בעוד המחקרים העדכניים מדברים על כך שילדים צורכים בפועל עד כ-7 שעות מסך בממוצע בגילאי 8-18. הפער הוא גדול. כדאי לרדת בהדרגה בזמן השימוש: הפחתה של כחמש, עשר דקות אחת לכמה ימים. כדאי להיעזר בתכנית חיזוקים חיוביים ובסטופרים בכדי לעזור להילד להתרגל לשינוי. כדאי גם להתכונן נפשית לכך שההסתגלות לשינוי תהיה קשה ומלווה במחאה חריפה. ברגעים קשים הזכירו לעצמכם כי הפחתת זמן מסך נמצאה קשורה לשיפור בקשר עין, שיפור בהתנהגות, ירידה בחרדה ובעצבנות ושיפור ברגישות סנסורית.

 הצעת פעילות חלופית אטרקטיבית לזמן המסך: נשמע מובן מאליו אך הרבה פעמים לא פשוט בכלל במיוחד לילדים אשר תחומי העניין שלהם מצומצמים ואינם אוהבים שינויים והתנסות בדברים חדשים. כדאי להכין "תכנית מגירה" של פעילויות מתאימות בהן תמלאו את הזמן הפנוי שיווצר, ולהכין את הילד מבעוד מועד למה הולכים לעשות.

 בשעות שבהם מבלה הילד מבלה מול המכשירים האלקטרוניים, נסו שהתכנים יהיו איכותיים ויאפשרו למידה. נסו להצטרף אל הילד כאשר הוא מול המחשב, כך הישיבה מול המסך תכלול גם תקשורת בינאישית.

הצבת מודל לחיקוי – זה אולי הקשה מכל. הגבלת זמן המסך שלנו... האם הטלפון הנייד מונח לידכם בזמן האוכל? כל כמה זמן אתם מסיטים את המבט אל הטלפון בזמן שאתם מבלים עם ילדיכם? נסו להגביר את מידת המושקעות בפעילות עם הילד ולהשאיר את הניידים בצד.  הכריזו על " ארוחות ללא טלפונים" ובית ללא טלוויזיה הדולקת ברקע. יצרו מציאות בה כל בני הבית שותפים למאמץ להגבלת שעות המסך.

בהצלחה!

ד"ר נועה נבות

פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער

www.telechildpsych.com