רילוקיישן וילדים עם צרכים מיוחדים: איך עושים את זה?

קיבלתם הצעה לרילוקיישן. החלום לחיות בחו"ל שתמיד קינן בלב, עומד להתגשם. ארה"ב? אירופה? קנדה? אתם מתחילים לחרוש את האינטרנט ולקרוא כתבות על איך עושים את זה, למה צריך לדאוג, ויזות, אישורי עבודה, ביטוח רפואי, עלויות מחיה, איזורי מגורים, תרבות הפנאי ועוד בלי סוף פרטים המרכיבים את המעבר לארץ לחדשה. ואז אתם מתחילים לקרוא את הכתבות על רילוקיישן עם ילדים: פרידה מחברים, בתי ספר חדשים, רכישת שפה. בכל מקום כתוב שזה עלול להיות לא קל, שצריך להכיר את השטח ולעשות הכנה טובה מראש. להסביר לילד מה עומד לקרות. וכל זה לילדים רגילים, ילדים שמסתדרים בבית הספר ועם חברים. אבל בשום מקום לא מוזכרים ילדים עם צרכים מיוחדים. הילדים שגם בארץ, בסביבה המוכרת עם כל החברים וסבא וסבתא שעוזרים, לא קל איתם. הילדים שזקוקים לתמיכה מתמדת - ריפוי בעיסוק – קלינאית תקשורת - שעות שילוב - סייעת צמודה – ריטלין – כיתת תקשורת – טיפול רגשי ועוד ועוד.

איך לוקחים אותם לארץ חדשה?

מעבר לארץ זרה עם ילדים עם צרכים מיוחדים

כאשר המשפחה נוסעת לרילוקיישן, ילדים מתמודדים עם הצורך להשתלב חברתית ולהסתגל לשפה ולתרבות שונה וכן לאובדן של חברים, משפחה מורחבת וסביבה מוכרת. ילדים שונים זה מזה ביכולת ההסתגלות. ילדים עם צרכים מיוחדים מתמודדים עם קשיים עוד לפני הנסיעה לחו"ל ולא פעם יכולת ההסתגלות שלהם לשינויים ולסביבה שמשתנה, פחות טובה. גם ההורים שעם השנים הפכו מומחים למתן תמיכה לילדיהם, יודעים למי לפנות ומתי, מי אנשי המקצוע המובילים ואיך לקבל את העזרה הנדרשת, מוצאים עצמם נטולי ידע בסיסי בהתנהלות מול המערכות הזרות והבלתי מוכרות. הבדלי השפה והתרבות מקשים על יצירת קשר עם אנשי מקצוע מקומיים ולא פעם הורים עומדים חסרי אונים ובאין יכולת לעזור לילדם. התקוות שהמעבר יהיה חוויה לכל המשפחה, שהילדים יראו עולם, ילמדו אנגלית ויקבלו קרש קפיצה לחיים, מתערבבות עם רגשות אשמה על כך שמערימים עוד קשיים והתמודדויות על ילד שממילא קשה לו.

רילוקיישן והפרעת קשב וריכוז

לילדים עם הפרעת קשב קשה בבית הספר. להורים של אותם ילדים קשה אתם בבית. איך זה משפיע על ההתארגנות לרילוקיישן?

בחירת מסגרת חינוכית:

בחירת המסגרת החינוכית המתאימה עבור ילד עם הפרעת קשב היא מאתגרת משום שילדים אלה בדרך כלל לומדים במסגרת חינוכית רגילה, אבל זקוקים להרבה עזרה, רגישות והקלות בתוכה. חשוב מאד לאסוף מידע מקיף על בתי הספר והגנים במקום אליו עוברים, ואם אפשר, לנסוע לביקור מקדים. כדאי לקבוע פגישה עם המנהל ולהתרשם בעצמכם. כמה ילדים יש בכיתה? האם יש סייעת לצדה של המורה היכולה לעזור לילד שקשה לו? איזה סיוע מקבל ילד שאינו יודע את השפה? האם יש לבית הספר ניסיון עם ילדים עם הפרעת קשב, ומה הם עושים בכדי לעזור להם? מהי הגישה לבעיות התנהגות? בהרבה מדינות ישנם בתי ספר ציבוריים ופרטיים ולפעמים בתי הספר הפרטיים הם אלה שיציעו מענה יותר מתאים לילד אך במחיר של עלות גבוהה ורישום מבעוד מועד. הבנה מראש של טווח האפשרויות תאפשר להיערך כלכלית ולוגיסטית.

אנרגיה הורית:

ילדים עם הפרעת קשב דורשים הרבה אנרגיה מההורים. גבולות ברורים, הקפדה על סדר יום ועזרה בשיעורי בית ושאר מטלות. כאשר עוברים לארץ חדשה, החודשים הראשונים עמוסים לעייפה: פתיחת חשבונות בנק ופלאפון, רכישת רכב, סידור הבית ועוד בלי סוף סידורים ובירוקרטיות. בארץ חדשה כל דבר לוקח יותר זמן ובאין ביביסיטר הילדים נגררים עם ההורים לבנק, לעירייה ולאיקאה. סדר יום? סבלנות? נו באמת. חשוב לקחת נשימה עמוקה ולזכור שגם הילד היה מוותר בשמחה על הביקור בבנק. נסו לפזר את הסידורים קצת בכל יום, לאפשר הפוגה בין אחד לאחר ולשלב בין לבין פעילות שהילד אוהב. ישנן משפחות בהן ניתן להיעזר באחד מבני המשפחה המורחבת אשר יטוס ויצטרף לשבועות הראשונים ויוכל לשמור על הילד בזמן שאתם מתרוצצים. נסו במידת האפשר, לשמור על סדר בתוך הכאוס של החודשים הראשונים.

רציפות הטיפול:

 מציאת אנשי מקצוע מתאימים בארץ חדשה לוקחת זמן. לכן, אם הילד שלכם לוקח טיפול תרופתי, דאגו להצטייד במלאי של תרופות למספר חודשים מראש. אם הילד אינו מאוזן וזקוק למעקב הדוק גם בחודשים שסביב המעבר, דאגו לשוחח על כך עם הרופא בארץ ולבדוק איתו את האפשרות של מעקב מרחוק באמצעות סקייפ או פיתרונות טכנולוגיים אחרים. אם אתם נעזרים בהדרכת הורים באופן שוטף, נסו להמשיך בכך מרחוק גם בחודשי המעבר. הצורך שלכם בתמיכה לא יפחת כי אם יגבר.

רילוקיישן ואוטיזם

קבלת שירותים:

גם בסביבה מוכרת ילדים על הספקטרום האוטיסטי מתקשים להתמודד עם שינויים בשגרה ובסדר היום, מתמודדים עם קשיים שפתיים, קושי לרכוש חברים וקושי להבין את הקודים החברתיים של העולם שסביבם. כל הקשיים הללו עלולים להחריף עם המעבר. סל השירותים הניתן לילדים על הספקטרום שונה מאד במדינות שונות. כך למשל, בישראל הסיוע החינוכי מתחיל בסייעת בכיתה, דרך כיתת תקשורת עם שעות שילוב ועד בית ספר לחינוך מיוחד. הררכיה כזו לא בהכרח קיימת במדינה אליה אתם נוסעים ומודל הסיוע בבית הספר עשוי להיות שונה לגמרי. חשוב לאסוף מידע אודות האפשרויות ולהבין מה הכי מתאים לילד שלכם. חשוב גם להבין מהי הניירת הנדרשת לשם קבלת זכויות ובמידת הצורך לדאוג לתרגומים נוטריוניים של האבחונים והדוחו"ת שהילד עבר לאורך השנים. בעוד שבארץ, בכדי לקבל עזרה בבית הספר, ניתן להשתמש באבחון באנגלית שנעשה בארץ אחרת, בחו"ל אף אחד לא יסתכל על אבחון בעברית שהבאתם ואתם ממש לא רוצים למצוא עצמכם לוקחים את הילד לפסיכולוג או פסיכיאטר לא דובר עברית בחודש הראשון להגעתכם,  בכדי שהילד יוכל להשתלב בכיתה מתאימה בבית הספר.

אוטיזם וסביבה דו לשונית:

בשנים האחרונות החל להצטבר מחקר על ההתפתחות השפתית והתקשורתית של ילדים עם אוטיזם הגדלים בסביבה דו לשונית מינקות. אין הרבה מידע על ילדים המתמודדים עם רכישת שפה שניה בגיל מאוחר יותר, אולם הרושם של אנשי המקצוע הוא כי זה עשוי לקחת יותר זמן. לכן, בהחלט יכול להיות שלמרות שכולם אמרו לכם שעד חנוכה הוא כבר יפטפט באנגלית, יהיה צורך להתאים את הציפיות לקצב רכישת שפה איטי יותר.

רילוקיישן וחרדה חברתית

חרדה חברתית הינה חרדה המתאפיינת מפחד מדחיה ומתגובות הסובבים. ילדים הסובלים מחרדה חברתית הינם בראש ובראשונה ביישנים. אך בשונה מביישנות, עצמת הפחד בחרדה חברתית הינה גבוהה יותר, מופיעה במגוון גדול הרבה יותר של מצבים ומייצרת המנעות נרחבת הפוגעת בתפקוד היומיומי בתחומי החיים השונים. אלה הם הילדים בעלי הדימוי העצמי הנמוך אשר אינם מצביעים בכיתה גם כאשר הם יודעים את התשובה. אלה הילדים הממעטים להזמין חברים הביתה, ומעדיפים שלא להשתתף במסיבות כיתה ובטיולים שנתיים, וכאשר נאלצים להשתתף מבטאים מצוקה גדולה, לעיתים בדמות כאבים ומחושים שונים. ההסתגלות של ילדים עם חרדה חברתית לחיים בארץ חדשה עלולה להיות לא פשוטה. גם אם אין קושי אובייקטיבי ברכישת השפה, הרבה פעמים יחלפו חודשים ארוכים לפני שיעזו לפתוח את הפה. ילד שלא פותח את הפה יתקשה להשתלב בבית הספר ולא ירכוש חברים. הצורך להשתלב חברתית במקום אשר הקודים החברתיים בו שונים ולא לגמרי ברורים, עלול להעלות מאד את מפלס חרדה ואת הנטייה להמנעות והסתגרות הקיימת ממילא. לעיתים עלול להתפתח דיכאון משני.

מניעת המנעות:

חשוב מאד שההורים יהיו עירניים ויזהו את המקומות בהם הילד נמנע. ככל שהילד ימנע יותר, כך תגבר החרדה. לכן, חשוב לתת לילד את הליווי והתמיכה להם הוא זקוק, אך לא לאפשר המנעות מתפקוד. עדיף שתתלוו אל הילד לפעילות של הספר מאשר שתאפשרו לו להישאר בבית. נסו ליזום מפגשים חברתיים בזירה הביתית בה הילד חש בטוח יותר ואתם נוכחים ויכולים לעזור בתיווך. כך תסייעו לילד להעיז ולתקשר בשפה החדש עם ילדים שאך זה הכיר. נסו ליזום כמה שיותר מצבים בהם הילד יצטרך לתקשר בשפה החדשה, עם הקופאי בסופר, הספרנית בספריה או השכנה ממול. ככל שהילד יעיז יותר כך יהיה לו קל יותר גם במצבים מאתגרים יותר כמו דיבור בכיתה או עם חברים.

ולא לשכוח טפיחה על השכם

היציאה לארץ חדשה תביא עמה חוויות, אתגרים ומערבולות לכל בני המשפחה. זכרו כי אתם ניצבים בפני תקופת מעבר שעשויה להיות קשה לכולם.  כאשר אתם מלווים את ילדיכם המיוחד במעבר הזה, נסו לזכור את הצדדים החזקים שלכם בהורות, להעצים את "הביחד" המשפחתי ואת הכוחות של הילד ושלכם. נסיעה טובה!

ד"ר נועה נבות

פסיכיאטרית לילדים ונוער

noanavot@telechildpsych.com