הפרעת קשב וריכוז וטיפול בריטלין – קצת עובדות לשם שינוי

הפרעת קשב וריכוז וטיפול בריטלין – קצת עובדות לשם שינוי.

בחודשים האחרונים שוב החלה התקשורת לעסוק במרץ רב בהפרעת קשב וריכוז ובריטלין, בעקבות הידיעה המרעישה לפיה מעל מיליון מרשמים לריטלין הונפקו השנה בישראל. כפטריות לאחר הגשם צצו כתבות המשמיצות את התרופה, את השימוש בה, את ציבור הנוטלים אותה ובעיקר את הפסיכיאטרים הרושמים אותה. הגדילה לעשות כתבת ynet  אשר לא רק השמיצה את התרופה, אלא אף העמידה בספק את קיומה של הפרעת הקשב והריכוז ורמזה כי גם האבחנה וגם הטיפול, הינם קונספירציה של הפסיכיאטרים וחברות התרופות בעבור בצע כסף.

למען הגילוי הנאות, כפי שאפשר לראות בפרטים אודותי כאן בבלוג, אני פסיכיאטרית ילדים ונוער. ביום ממוצע במרפאה אני מאבחנת ובודקת ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ולא פעם מציעה טפול תרופתי. אפשר כמובן לכתוב ספרים שלמים על הפרעת קשב וטיפול בריטלין אבל בפוסט הזה חשוב לי להתמקד בכמה נקודות עקרוניות.

מהי הפרעת קשב וריכוז ולמה אי אפשר לאבחן אותה בבדיקת דם או בצילום רנטגן?

הפרעת קשב וריכוז  - ADHD - הינה הפרעה נוירו-התפתחותית, מולדת, שמקורה במערכת העצבים המרכזית  והגורמת ללוקים בה לקושי לשמר קשב לאורך זמן, קושי להתרכז וכן קשיים נוספים בתחומי הזיכרון, למידה ועיבוד מידע כמו גם למוסחות, אימפולסיביות ולעיתים פעילות יתר (היפראקטיביות) וקושי בעיבוד גירויים שמקורם בעולם הפנימי והעולם החיצוני. התסמינים של הפרעת קשב וריכוז משתנים בחומרתם ובעוצמם בין ילד לילד ואף משתנים עם הגיל ועם נסיבות החיים.

על אף שמדובר בתסמונת נוירולוגית, לא ניתן כיום לאבחן את ההפרעה בבדיקת דם או בהדמיה מוחית. השינויים המוחיים האחראים להפרעה, הינם עדינים והודגמו בבדיקות הדמיה מוחית שנעשו לצורכי מחקר ואינן רלוונטיות לצורך קליני. לכן, בהיעדר בדיקה אבחנתית חד  משמעית האבחון הינו קליני.

למה הכוונה באבחון קליני? הכוונה לקבלת מידע מפורט מהילד  ומהוריו על קשייו ותפקודו של הילד בכל תחומי החיים -  בבית, בבית הספר, עם חברים ועוד. מקובל אף לתת להורים ולגננת/מורה שאלונים אבחנתיים ולעיתים גם לילד עצמו אם הוא גדול מספיק. יש המשתמשים גם במבחנים ממוחשבים כמו TOVA אשר נועדו לספק מידע על אופן ההתמודדות של הילד עם גירויים חוזרים ומונוטוניים. מבחנים אלה אינם הכרחיים לבצוע האבחנה. חשוב מאד גם לשלול סיבות אחרות אשר יכולות לגרום לקשיי קשב וריכוז כמו חרדה, הפרעות במצב הרוח, שימוש בסמים או בעיות נוירולוגיות אחרות.

אם אין בדיקה חד משמעית, איך אפשר לדעת שמדובר בבעיה אמיתית ולא בעיה של המורה?

ראשית, חשוב לפנות לאיש מקצוע עם הכשרה מתאימה ונסיון בתחום. שנית, חשוב להבין כי הפרעת קשב  וריכוז, כמו הפרעות פסיכיאטריות וגופניות אחרות נמצאת על רצף. למה הכוונה? לכל אחד מאיתנו יכולת שונה של קשב וריכוז ורמה שונה של אימפולסיביות. לרבים מאיתנו יכולת ממוצעת, לחלקנו יותר מממוצעת ולחלקנו פחות. לאחוז  מסוים מהאוכלוסיה יכולת שנמצאת הרבה מתחת לממוצע ומוגדרת כלא תקינה, או בשמה הידוע: הפרעת קשב וריכוז. ולמה חשוב להגדיר זאת כך? מה הבעיה שיש פלח באוכלוסיה עם קשיים בריכוז ובקשב? למה לקרוא לזה הפרעה, לשים תוית ולתייג? הסיבה שחשוב לזהות את הילדים האלה היא משום שמחקרים שנעשו על עשרות אלפי נבדקים הראו, כי ילדים ומבוגרים אלה מתפקדים פחות טוב בתחומי החיים השונים.  הם סובלים מפגיעה בדימוי העצמי וסיכוייהם לסבול מתפקוד לקוי מבחינה מקצועית, חברתית וזוגית בחייהם הבוגרים גבוהים בהרבה. הם גם נמצאים בקבוצת סיכון להפגע בתאונותדרכים ולפתח בעיות נוספות לאורך חייהם כמו דיכאון, חרדה ושימוש בסמים.

בכדי לחדד את ההבנה של מהי הפרעה על רצף, הבה נסתכל על יתר לחץ דם. גם יתר לחץ דם היא מחלה שקופה. לא רואים אותה ולא מרגישים אותה. לחץ דם תקין מוגדר כ-120/80. ומה לגבי 121/81? האם מי שיש לו ערך כזה הינו חולה בעוד שמי שיש לו 120/80 בריא? לחץ הדם גם הוא נמצא על רצף. מחקרים הראו, כי ככל שלחץ הדם גבוה יותר עולה הסיכוי לפתח סיבוכים כמו מחלות לב ושבץ,  ולכן נקבע כי מעל ערך מסוים, בו מזנק שיעור הסיבוכים, יש הצדקה למתן טיפול. מכאן ניתן להבין את הגישה לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. מעל מידה מסויימת של קשיים בקשב ובריכוז ומעל מידה מסוימת של היפראקטיביות, קשיי התפקוד והסיבוכים האפשריים בעתיד מצדיקים מתן טיפול.

הטיפול בהפרעת קשב וריכוז – האם אפשר בלי ריטלין?

לאורך השנים נבדקו ונחקרו דרכי טיפול רבות ושונות בהפרעת קשב וריכוז. רבות מהן, שלא זה המקום לפרטן, נמצאו לא יעילות. נכון לעכשיו, שני סוגי טיפול נמצאו יעילים. האחד – טיפול התנהגותי, הנעשה עם המטופל עצמו, או כאשר מדובר בילד באמצעות הדרכת הורים, והשני – טיפול תרופתי. שילוב של השניים נמצא היעיל ביותר. האם זה אומר שכל מי שיש לו הפרעת קשב וריכוז זקוק לטיפול תרופתי? ממש לא. ההחלטה באיזה טיפול לבחור תלויה במידת החומרה של התסמינים. כאשר פונה אלי למרפאה משפחה עם ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז אחנו בוחנים יחד את מידת הסבל וההפרעה לתפקוד הנגרמת לילד ומשפחתו, את מידת הפגיעה הנגרמת ליכולתו של הילד להתפתח מבחינה אקדמית, חברתית ורגשית. אנחנו בוחנים גם את יכולתם של ההורים להתמיד ולהתגייס לטיפול התנהגותי ואת דרכי הטיפול שכבר ניסו בעבר ומידת הצלחתן. כאשר התסמינים גורמים לפגיעה בדימוי העצמי, לקושי ביחסים עם חברים, לכשלונות בבית הספר ובעיות התנהגות בחיק המשפחה וכאשר הדרכת הורים אינה מתאימה או מוצתה, הטיפול היעיל ביותר יהיה הטיפול התרופתי, כאשר הריטלין ונגזרותיו משמשים כקו ראשון.

בכדי לא להתיש יותר מידי את מי שכבר קרא עד פה, אעצור כאן. מוזמנים להגיב ולשאול שאלות.

ד"ר נועה נבות

פסיכיאטרית ילדים ונוער

www.telechildpsych.com