טיפול תרופתי לילדים על הספקטרום האוטיסטי

כבר שנים ארוכות אני עובדת עם הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי. מידי יום אני פוגשת הורים המתלבטים האם כן או לא לתת טיפול תרופתי לילדם, בכדי להפחית קשיי קשב, התנהגויות תוקפניות, חרדות או התנהגויות אובססיביות. זו התלבטות קשה המחייבת לשקול בכובד ראש את הסיכוי והסיכון הטמון בטיפול התרופתי. בפוסט הבא כינסתי כמה מהשאלות השכיחות ביותר העולות בשיח המשותף עם ההורים.
האם יש תרופה כלשהי המטפלת בליקוי התקשורתי/חברתי של ילדים על הספקטרום?
לא. נכון להיום אין אף תרופה הנותנת מענה ללקות הבסיסית של ילדים על הספקטרום האוטיסטי (איחור שפתי, קושי בכישורים חברתיים, התנהגויות רפטטיביות). תרופות נועדו להפחית סמפטומים נלווים כמו היפראקטיביות, אימפולסיביות, טווח קשב קצר, חרדה, דיכאון, אי שקט, אגרסיביות ופגיעות עצמיות אשר פוגעים בתפקוד היומיומי.

כיצד מתקבלת ההחלטה להתחיל טיפול תרופתי?

ההחלטה צריכה להתקבל בזהירות ומחייבת הערכה מעמיקה של מצבו של הילד. ראשית, חשוב לזהות מהם הסמפטומים להם אנו מעוניינים לתת מענה ומה השפעתם על תפקודו היומיומי של הילד. אם הסמפטומים או ההתנהגות הינם חדשים חשוב לשלול תחילה סיבה רפואית העשויה לגרום להם (מחלה, עצירות, כאבי שיניים, קשיי שינה וכו') או סיבה סביבתית (מעבר דירה, שינוי בבית, החלפת מורה בביה"ס). חשוב גם להבדיל בין סמפטומים פסיכיאטרים נלווים כמו דיכאון, חרדה, פגיעות עצמיות לבין אלה של הפרעת התקשרות הראשונית (קשר עין ירוד, הסתגרות חברתית, התנהגויות חזרתיות).

האם יש ילדים שהם בכל מקרה צעירים מידי מכדי לקבל טיפול תרופתי?

ה-FDA האמריקאי (Food and Drug Administration) הינו הגוף המרכזי המפקח על תכשירים תרופתיים הנמצאים בשוק. גוף זה מספק הנחיות לגבי הגיל בו ניתן לתת תרופות שונות. יחד עם זאת, לעיתים קרובות ישנן תרופות הנמצאות בשימוש קליני וזאת על אף שלא אושרו ע"י ה-FDA לשימוש בילדים ונוער. שימוש כזה ניתן Off Label. זהו הרבה פעמים המצב כאשר אנו רושמים טיפול תרופתי לילדים צעירים ולכן מחויבת זהירות יתרה. כאשר ילד צעיר מבטא התנהגויות מאתגרות, חשוב לבדוק שנעשה שימוש גם בהתערבויות טיפוליות שאינן תרופתיות והדבר חשוב בעיקר בקרב ילדים שרק אובחנו ומעולם לא קיבלו טיפול של ממש. לדוגמא, ילדים שיש להם קושי בתקשורת עשויים "לתקשר" בהתפרצויות זעם קשות ותכופות כדרך לבטא את רצונותיהם. בילדים כאלה על הטיפול להתמקד בהקניית אסטרטגיות תקשורתיות יעילות יותר.

אם ילד כבר מקבל טיפול אחר וההורים מחליטים גם על התחלת טיפול תרופתי, כיצד נדע שהתרופות הן אלה שאכן עוזרות?

הגישה של רוב אנשי המקצוע היא בדר"כ להשתמש בתרופות רק בשילוב עם טיפולים אחרים שאינם תרופתיים (ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, ניתוח התנהגות וכו'). לכן, לעיתים לא פשוט להעריך האם מה שעוזר זו התרופה או ההתערבויות האחרות. אחת הדרכים לעקוב, היא לקבל אינפורמציה רבה ומדוייקת ככל האפשר בטרם מתחילים טיפול תרופתי חדש ולהקפיד לא להתחיל יותר מתרופה אחת באותו הזמן. שימוש סדיר בשאלונים התנהגותיים מתוקפים יכול אף הוא לעזור.

אם הילד לוקח את אותה התרופה כבר שנים, ואנו רוצים להבין האם היא עדיין עוזרת לו, האם כדאי "לקחת חופש" מהתרופה?

זוהי שאלה הדורשת מחשבה ודיון מעמיקים עם ההורים. חשוב לשקול את היתרונות והחסרונות של הפסקה אפשרית של התרופה. חשוב גם לשקול את ההשפעות השונות, לטוב ולרע, שיש לתרופה בשימוש לטווח ארוך. חלק גדול מהתרופות בהן אנו משתמשים מחייב ירידה הדרגתית ואיטית לפני הפסקה מוחלטת. חשוב גם לשקול היטב מהו התזמון הנכון "ליציאה לחופש" ולהעריך האם ישנם גורמים נוספים העשויים להשפיע לטובה או לרעה על הנסיון. לדוגמא, הורים אשר בקשו להפסיק תרופה נוגדת חרדה במהלך חופשת הקיץ, בה ילדם בדר"כ פחות חרד ולחוץ. מצד אחד, תזמון כזה אכן יכול להקל על הילד להסתדר בלי התרופה. מצד שני, האם תזמון כזה אכן יספק לנו תשובה לשאלה האם הילד באמת יכול להסתדר ללא טיפול תרופתי אנטי חרדתי?

האם תמיד המינון של התרופות תלוי בגיל ובמשקל של הילד?

לא. למרות שלחלק מהתרופת יש הנחיות הקשורות למשקל וגיל, ישנן תרופות שבהן המינון אינו תלוי בהם. בכל מקרה, עצתי להורים היא לשאוף לשליטה טובה בסמפטומים עם סבילות לתופעות לוואי. כאשר אני נשאלת האם יש צורך להעלות את המינון כי הילד גדל, אני בודקת אם ההורים האם יש התגברות של הסמפטומים המצביעה על הפחתה ביעילות התרופה ומצדיקה העלאת המינון.

למה הרופא שואל על הסטוריה של נטילת תרופות פסיכיאטריות בקרב שאר בני המשפחה?

הילד חולק מטען גנטי עם בני משפחתו. מידע לגבי נטילת תרופות דומות בקרב בני משפחה אחרים עשוי לעזור לנו בהחלטה באיזה תרופה לבחור ומאיזה תרופה להימנע.

למה צריך לחשוב טוב לפני שמתחילים טיפול תרופתי?

יש מעט מחקר על השימוש בתרופות בקרב ילדים ועל חלק מהתרופות אין לנו מידע לגבי השפעות בנטילה לטווח ארוך. חשוב אם כך לוודא שהילד מקבל את כל העזרה האפשרית שאינה תרופתית, לפני התחלת טיפול תרופתי.

ושאלה אחרונה, זו שכמעט תמיד שואלים אותי - "זה נכון שאם נלך לפסיכיאטר הוא תמיד ירשום תרופות?"

התשובה היא חד משמעית ממש לא. ואני חושבת שחברי למקצוע יסכימו אתי. תפקידו של הפסיכיאטר לרתום את הידע המקצועי שלו ונסיונו הקליני לשירותם של ההורים אשר ניצבים בפני התלבטות קשה כל כך. תפקידו להיות בעל ראייה רחבה, הבנה וידע אודות כל אפשרויות הטיפול הרחוונטיות הקיימות ולעזור להורים לתת לילדם את הטיפול היעיל והבטוח ביותר. 


ד"ר נועה נבות
פסיכיאטרית לילדים ונוער
www.telechildpsych.com





תגובות