העונה הבוערת - או איך להתארגן לקראת ועדות השמה

השבוע כשהסתכלתי ביומן המרפאה בשבועות שנותרו עד חופשת פסח וראיתי עד כמה הוא מלא, נזכרתי בשאלה ששאל אותי עמית למקצוע, רופא פנימאי במקצועו, האם לפסיכיאטרים של ילדים יש "עונה בוערת". בעולמם של אנשי הרפואה הפנימית, החורף שמביא איתו את מגפת השפעת וסיבוכיה אצל הקשישים, מסמן את העונה הבוערת. ואצלנו הפסיכיאטרים של הילדים?

ובכן, גם לנו יש עונה בוערת, עונת ועדות ההשמה. אביב הגיע פסח בא, אך לא רק פסח אלא גם ועדות ההשמה שמתקיימות במחלקות החינוך של העיריות והמועצות המקומיות. הועדות שתקבענה מי לחינוך רגיל ומי לחינוך מיוחד. מי לכיתה קטנה/כיתה רגשית/כיתת תקשורת/בית ספר להפרעות התנהגות/בית ספר להפרעות נפשיות ועוד ועוד.

הרבה מהילדים שאני פוגשת במרפאה אינם מסתדרים במערכת החינוך הרגילה. ילדים בעלי הפרעות קשב, לקויות למידה, בעיות התנהגות, קשיים חברתיים, חרדות או הפרעות במצב הרוח לעיתים קרובות אינם מסוגלים להתמודד עם המתח המתמיד הכרוך בהתנהלות בכיתה של ארבעים ילדים עם מורה אחת. לפעמים הקשיים מתחילים כבר בכיתה א' אך לא פעם הקשיים הולכים וגוברים בהדרגה ככל שהילד גדל, והצוות החינוכי מתחיל להציע את האפשרות שאולי הילד זקוק למסגרת של חינוך מיוחד. על פניו זה נשמע נהדר.  המערכת מתפקדת. לילד יש קשיים, המורים מתריאים על הקושי והילד יזכה לתמיכה ולליווי ויוכל להתקדם לימודית וחברתית.

אז איפה בעצם הבעיה?

הבעיה מתחילה כאשר מגרדים את ההגדרות של מסגרות החינוך המיוחד ובודקים מי באמת מאכלס אותן.  קחו למשל את "הכיתה הקטנה". למי מיועדת הכיתה הזו? מקובל לומר שזו כיתה המיועדת לילדים עם לקויות למידה והפרעות קשב הזקוקים לסביבת למידה מותאמת, יחס אישי והתאמת אסטרטגיות למידה מגוונות. בפועל כיתות אלה מאוכלסות באחוז גבוה של ילדים עם בעיות התנהגות. בפועל, על אף שהכיתה מונה מספר מצומצם של תלמידים, המורה נאלצת להקדיש אנרגיה רבה לטיפול בבעיות ההתנהגות על חשבון היכולת להתפנות ללמידה מותאמת אישית. ילדים שנקלעים לכיתות אלה ואינם בעלי בעיות התנהגות עשויים למצוא עצמם בסביבה רועשת, ואגרסיבית לא פחות מהכיתה בת ארבעים הילדים שאך זה נחלצו ממנה. ובאופן דומה מתנהלת "הכיתה הרגשית". זוהי אותה כיתה לא מוגדרת האמורה לסייע לכל אותם ילדים עם קשיים רגשיים כמו חרדה חברתית וקשיי ויסות המקשים על התפקוד בבית הספר. הכיתה אמורה להיות מלווה ע"י סל שעות של טיפולים הנותן תמיכה נוספת לילדים הלומדים בה ולייצר סביבת למידה נינוחה ומאפשרת. בפועל, בדומה לכיתה הקטנה, האחוז הגבוה של הפרעות התנהגות מייצר מציאות שונה לגמרי.

ומה לגבי כיתות התקשורת?

העלייה הגדולה באבחון הפרעות תקשרות, (הספקטרום האוטיסטי), והמגמה של שילוב ילדי החינוך המיוחד בתוך החינוך הרגיל, הביאה למתן סייעות בהקף שעות נרחב. בנוסף היא הביאה לפתיחת  גני תקשורת וכיתות תקשרות בתוך בתי הספר הרגילים בכמות חסרת תקדים בכל רחבי הארץ. כיתות התקשורת מונות כשמונה ילדים, מספקות יום לימודים ארוך ומעניקות סל שירותים נדיב. המגמה הזו, של מתן שירותים רבים ומקיפים בתוך בית הספר הרגיל, המאפשרת גם שילוב של ילדי כיתת התקשורת בתוך הכיתה הרגילה, היא חיובית ויש להמשיך בה. יחד עם זאת, הגדילה העצומה במספר הכיתות הביאה לכך שברבות מהן יש צוות נטול ניסיון בעבודה עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי. בעיה נוספת היא פערים גדולים ברמות התפקוד של הילדים באותה הכיתה המקשות על מתן מענה מספק לכל הילדים. קושי נוסף עשוי להיות השילוב בבית הספר בו נמצאת הכיתה. ישנם בתי ספר שצברו ניסיון בשילוב, צוות המורים מגויס והם עושים עבודה נפלאה בעוד ישנם בתי ספר בהם הצוות אינו מיומן ולצערי גם לא מגויס לנושא השילוב. בבתי ספר כאלה כיתות התקשורת נשארות נטע זר וחריג וחווית הילדים המשתלבים בכיתות הרגילות היא כושלת ומתסכלת.

במה יכול לעזור פסיכיאטר הילדים?

תפקידו של פסיכיאטר הילדים לעזור להורים להבין האם הקשיים שהילד חווה בבית הספר הינם זמניים או מתמשכים. האם יש דרכים נוספות לסייע לילד, חוץ ממעבר למסגרת חינוך מיוחד ואם כן מהן.  במידה ולא, תפקידו להמליץ מהי המסגרת המתאימה ביותר לילד ולצייד את ההורים בדו"ח פסיכיאטרי שיוגש לועדה ויסייע לה בקבלת החלטה על המסגרת המתאימה.

מה אתם יכולים לעשות כהורים לקראת ועדת ההשמה?

ישנן הרבה דרכים בהם אתם יכולים להתכונן לקראת ועדת ההשמה על מנת לוודא שהועדה תקבל את ההחלטה הטובה ביותר שניתן עבור ילדיכם:

-        פנו לאנשי המקצוע הרלוונטיים מבעוד מועד וודאו שהם אנשי מקצוע המכירים את מסגרות החינוך המיוחד המוצעות באיזור מגוריכם. פסיכולוגים ופסיכיאטרים מנוסים, צוברים נסיון בהכרת המסגרות פנימה, מעבר לכותרות, ויוכלו לעזור לכם להבין האם המסגרת המדוברת אכן רלוונטית ומתאימה לילדיכם.

-        עשו שיעורי בית. פנו ליועצת בית הספר או נציגת המתי"א ובקשו ממנה לתת לכם פירוט אודות המסגרות השונות. אם למשל מדובר בכיתת תקשורת, בדקו מתי נפתחה הכיתה, מי הצוות המקצועי המלווה אותה ומה הניסיון שלו בעבודה עם ילדים על הספקטרום. בדקו כמה שנים פועלת כיתת תקשורת בבית הספר ומה האסטרטגיות שנוקט בית הספר להצלחת השילוב.

-        קבעו פגישות מבעוד מועד עם הצוות. מדיניות משרד החינוך אינה מאפשרת להורים לבקר בכיתה ולהתרשם ממנה אך אתם יכולים ליזום פגישה עם מנהלת בית הספר ומורת כיתת החינוך המיוחד. תוכלו גם לבקש לסייר בכיתה לאחר שעות הלימודים ולהתרשם מסביבת הלמידה ועזרי הלמידה הנמצאים בה.

לאחר שעשיתם את כל אלה תגיעו מוכנים לוועדה ובמידה ויש שאלות שלא קיבלתם עליהן מענה עד כה, הוועדה היא המקום לשאול אותן. וזכרו תמיד, כי לא ניתן לחייב אותכם לשלוח את ילדכם למסגרת שאינכם חושבים שהיא נכונה עבורו. אתם ההורים ואתם אלה שמקבלים את ההחלטה הסופית.